כאשר אדם עני מביא קורבן על חטאו, הוא נדרש להביא שני עופות: אחד לחטאת ואחד לעולה. הסיבה להוספת קורבן העולה היא שבקורבן חטאת העוף אין חלקים הנשרפים על המזבח כפי שיש בחטאת בהמה, ולכן יש להביא עמו קורבן נוסף שיועלה כולו על המזבח [שטיינזלץ].
התורה מורה כי וְאֶת הַשֵּׁנִי יַעֲשֶׂה עֹלָה כַּמִּשְׁפָּט. על פי הפשט, משמעות המילה כַּמִּשְׁפָּט היא שיש להקריב את העוף כדת וכדין המקובלים והאמורים בתחילת חומש ויקרא לגבי עולת עוף רגילה של נדבה, הכוללים את מליקת הראש והבדלתו מן הגוף, מיצוי הדם והקטרתו על המזבח [רש"י, ביאור יש"ר, שפתי חכמים, שטיינזלץ, רש"ר הירש].
עם זאת, חלק מהמפרשים מצביעים על כך שהמילה כַּמִּשְׁפָּט נראית מיותרת, שכן אם התורה הייתה כותבת רק "יעשה עולה", היינו יודעים מאלינו שעליו לעשות זאת כמשפט העולה הרגיל [תורה תמימה, מלבי"ם, גור אריה]. בשל כך, חכמי התלמוד דרשו כי מילה זו באה ללמד הלכות נוספות על ידי השוואת קורבן זה לקורבנות אחרים. גישה אחת מקשרת זאת למשפט של חטאת הבהמה שאותה מביא אדם עשיר, כדי ללמד שגם עולת העוף צריכה לבוא מכסף חולין, להיעשות ביום, ולהתבצע בידו הימנית של הכהן [אדרת אליהו, מלבי"ם, גור אריה]. גישה שניה מקשרת זאת לחטאת העוף שהוזכרה בפסוק הקודם, כדי ללמד על אופן מליקת העורף [תורה תמימה, מלבי"ם]. למרות מדרשי חז"ל אלו, פרשנים מסבירים שרש"י בחר לפרש את הפסוק כפשוטו כעולת נדבה, משום שהדרשות התלמודיות רחוקות מהמשמעות המילולית הישירה של הכתוב [מזרחי, גור אריה, ברטנורא].
הפסוק ממשיך וקובע וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. התוספת של המילים אֲשֶׁר חָטָא, שאינן מופיעות בפסוק העוסק בקורבן העשיר, באה להדגיש נקודה מהותית. קורבן זה מובא על מספר סוגי חטאים בדרגות חומרה שונות. ניתן היה לטעות ולחשוב שההקלה לעני, המאפשרת לו להביא עופות במקום בהמה, תקפה רק בחטאים קלים, אך לא בחטאים חמורים כמו טומאת מקדש וקודשיו שעונשם כרת. לכן התורה מרבה במילים אלו, כדי ללמד שהעני רשאי להביא עופות על כל חטא שעליו הוא מחויב בקורבן זה, אפילו החמור ביותר [אור החיים].
לסיום מובטח לאדם וְנִסְלַח לוֹ. ישנה הבחנה דקה בין הכפרה לסליחה. הפעולה הפיזית של ביטול העוון על ידי הקורבן מבוצעת באמצעות הכהן שמכפר, אך הסליחה המוחלטת אינה מסורה בידי בשר ודם, אלא נתונה אך ורק בידיו של ה' בשמיים [רבנו בחיי].