כאשר אדם שב בתשובה לאחר שהחזיק בממון חברו שלא כדין ונשבע על כך לשקר, התהליך מגיע לשיאו במשכן. הכהן משמש כשליח להשגת כפרה באמצעות קורבן האשם, ומנקה את האדם מהחטאים הספציפיים שביצע. הליך זה מגשר בין החזרת הממון במישור שבין אדם לחברו, לבין הכפרה הרוחנית מול ה'.
פעולת הכפרה מתבצעת כאשר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה', כלומר הכהן מקריב את הקורבן על המזבח באופן הראוי והייחודי לקורבן אשם [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. מאחר שהכתוב אינו מפרט כאן את סדר העבודה המדויק, כגון השחיטה וזריקת הדם, הוא מסכם זאת בביטוי לפני ה', תוך הסתמכות על ההלכות שכבר נלמדו קודם לכן לגבי קורבנות העולה והחטאת [ביאור יש"ר].
הפרשנים מקדישים תשומת לב רבה לניסוח עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, ובפרט לשימוש במילה עַל במקום באות ל' (לאחת). מבחינה לשונית, האות ל' מורה על חלוקה והפרדה לפרטים, בעוד המילה עַל מורה על צירוף וחיבור של פרטים שונים לכלל אחד [מלבי"ם, תורה תמימה, פרדס יוסף].
מתוך הבחנה זו, רוב הפרשנים מסכימים כי הניסוח בא ללמד על עקרון של ריבוי חיובים. אם אדם עומד מול תביעות מרובות, למשל חמישה אנשים שונים תובעים ממנו פיקדון, או אדם אחד תובע ממנו חמישה סוגים שונים של חפצים, והוא כופר בכולם ונשבע לשקר בשבועה אחת, הוא מתחייב להביא קורבן אשם נפרד על כל תביעה ותביעה [תורה תמימה, אדרת אליהו, רד"צ הופמן]. המילה עַל בפסוק אינה מוסבת על הסליחה אלא על פעולת הכפרה, כדי להדגיש שהכהן מכפר עליו בנפרד על כל מעשה ומעשה [רד"צ הופמן, ביאור יש"ר]. עם זאת, יש המדגישים כי הניסוח הייחודי מלמד על מורכבות כפולה: כשם שישנם מצבים שבהם שבועה אחת מחייבת קורבנות רבים, כך ישנם אופנים שבהם ניתן לצרף שבועות שקר רבות לכדי חיוב של קורבן אשם אחד בלבד [מלבי"ם, העמק דבר].
בסיום הפסוק מופיע הביטוי לְאַשְׁמָה בָהּ, שמשמעותו היא להיעשות אשם בעקבות המעשה [ביאור יש"ר, רד"צ הופמן]. הפרשנים מבחינים בין "חטא" לבין "אשם": בעוד החטא הוא עצם המעשה הפסול מול ה', האשם מתייחס לחיוב הממוני ולעונש הנגזר ממנו [מלבי"ם, רלב"ג]. לאור זאת, קיימת הסכמה רחבה כי המילה בָהּ – המצביעה על כך שלדבר הנגזל יש חשיבות וערך ממשי בעיני בני אדם – באה למעט גזל שערכו פחות מ"שווה פרוטה" (המטבע בעל הערך המינימלי). אם אדם נשבע לשקר על ממון שפחות משווי זה, אף שעבר על חטא מול ה', הוא אינו מחויב להביא קורבן אשם ולהוסיף חומש, משום שאין כאן חיוב השבה ממוני נחשב [תורה תמימה, רלב"ג, חזקוני, אדרת אליהו, צפנת פענח]. יתרה מזאת, גם במקרה שבו אדם נשבע לכמה תובעים ומתחייב בקורבן אחד על כולם, התנאי של שווי פרוטה חייב להתקיים בנפרד כלפי כל אחד מהתובעים, ולא כסכום מצטבר של כולם יחד [העמק דבר].