תיקון חטא המעילה, שהוא שימוש אסור ברכוש המוקדש לה', דורש תהליך תלת שלבי: השבת הקרן, תשלום קנס, והבאת קורבן לכפרה. התורה מפרטת כיצד על האדם לתקן את הפגם שנוצר בקודש, תוך הדגשה שהכפרה הרוחנית תלויה קודם כל בתיקון המעשי.
השלב הראשון הוא השבת הגזלה. המילים אֵת אֲשֶׁר חָטָא אינן מתייחסות לחטא המופשט, אלא לקרן עצמה שאותה האדם לקח, ועל כן עליו להשיב את הערך הממוני שממנו נהנה [מזרחי, שפתי חכמים, רלב"ג, ביאור יש"ר, גור אריה, שטיינזלץ]. השורש "חטא" בפסוק זה משמעותו חיסרון והחטאת המטרה, שכן האדם החסיר מן ההקדש [תורה תמימה, מלבי"ם, פירושי רד"צ הופמן]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה מִן באה ללמד שחובה להשיב להקדש אפילו סכום זעיר הפחות משווה פרוטה, למרות שבגזל רגיל בין אדם לחברו אין חובה כזו [תורה תמימה, מלבי"ם, רש"ר הירש, אדרת אליהו]. עם זאת, החיוב להוסיף קנס ולהביא קורבן חל רק אם שווי ההנאה היה לכל הפחות שווה פרוטה [רש"ר הירש]. את התשלום יש להשיב בדיוק לאותה קופה שממנה נלקח, בין אם מדובר בקודשי מזבח ובין אם בקודשי בדק הבית [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו]. יתרה מכך, כספי התשלומים הופכים בעצמם להקדש, ואם האדם ישתמש בהם שוב בטעות, הוא יתחייב עליהם בקנס נוסף [צפנת פענח, מלבי"ם].
השלב השני הוא תשלום הקנס, כפי שנאמר וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו. קיימת מחלוקת כיצד לחשב חמישית זו. הגישה המרכזית, התואמת להלכה, היא שמדובר בתוספת המחושבת מחוץ לקרן השלמה. כלומר, החמישית מחושבת כרבע מן הקרן, כך שהקרן והקנס יחד מהווים חמישה חלקים. לדוגמה, אם אדם נהנה בשווי של עשרים מטבעות, עליו להוסיף חמישה מטבעות, ויחד ישלם עשרים וחמישה [תורה תמימה, מלבי"ם, ביאור יש"ר, רש"ר הירש, אדרת אליהו, פירושי רד"צ הופמן]. מנגד, ישנה דעה הסוברת כי מדובר בחמישית מתוך הקרן עצמה, כך שעל עשרים מטבעות יוסיף ארבעה בלבד [שפתי כהן, פירושי רד"צ הופמן].
את התשלום כולו יש להעביר לידי הכהן, המשמש כגזבר של ההקדש [ביאור יש"ר, אבן עזרא]. גם אם מדובר בכספים המיועדים לבדק הבית שמופקדים בדרך כלל בידי גזבר מיוחד, הבעלים נותנים אותם לכהן, והוא כבר יודע כיצד להעבירם הלאה לגזבר [העמק דבר]. המילה אֹתוֹ באה למעט ולהוציא מכלל זה קורבנות מסוימים שאין בהם דין מעילה [מלבי"ם, אדרת אליהו]. בניגוד לרוב הפרשנים המסבירים שהמילים וְנָתַן אֹתוֹ לַכֹּהֵן מתייחסות לכסף, יש המפרשים שהכוונה היא למסירת קורבן האיל לידי הכהן כדי שיכפר בו [רשב"ם].
השלב האחרון הוא הכפרה: וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם. ניסוח זה, המקדים את המילה כהן לפועל יכפר, בא ללמד שאפילו הכהן עצמו, אף שהוא משרת בקודש, עלול למעול וחייב בתשלום ובקורבן [תורה תמימה, מלבי"ם, אדרת אליהו]. דין זה שווה לחלוטין בין אדם פשוט, כהן גדול או נשיא [רלב"ג].
הפרשנים מסכימים כי סדר הפעולות הוא קריטי: על האדם להשיב את הקרן הגזולה לפני שיביא את קורבנו, שכן לא ניתן לזכות בכפרה בעודו מחזיק בחטא בידיו. אם הביא את הקורבן לפני ששילם, לא יצא ידי חובתו [תורה תמימה, רלב"ג, מלבי"ם, אדרת אליהו, פירושי רד"צ הופמן]. בהקשר זה, המילה הָאָשָׁם מתפרשת לא רק כשם הקורבן, אלא גם כקרן הגזילה עצמה המוחזרת, בעוד האֵיל הוא הקורבן המכפר [תורה תמימה, רלב"ג, מלבי"ם]. ולבסוף, המילים וְנִסְלַח לוֹ מלמדות כי השבת הקרן והבאת קורבן האיל הם התנאים המעכבים את הכפרה. תשלום החמישית, אף שהוא חובה, אינו מעכב את הסליחה במקרה שלא שולם מיד [תורה תמימה, רלב"ג, מלבי"ם, רש"ר הירש, אדרת אליהו].