ויקרא, פרק ה׳, פסוק ט״ז

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה אם מישהו משתמש בטעות ברכוש שנתרם לבית המקדש ושייך לה'? התורה מלמדת אותנו שיש דרך לתקן את הטעות הזו, וזה דורש מאיתנו לעשות כמה צעדים. קודם כל, לפני שמבקשים סליחה, הדבר הכי חשוב הוא להחזיר את מה שלקחנו. המילים אֵת אֲשֶׁר חָטָא לא מתארות רק את המעשה, אלא את הכסף או החפץ עצמו שהאדם לקח בטעות, ועליו להחזיר אותו בדיוק לאותה קופה בבית המקדש. לאחר מכן, האדם צריך להוסיף עוד קצת כסף משלו. התורה אומרת וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ יוֹסֵף עָלָיו, וזה אומר שאם למשל הוא השתמש במשהו שעולה עשרים מטבעות, הוא מוסיף עוד חמישה מטבעות משלו, ונותן את הכל לידי הכהן. השלב האחרון הוא הבאת קורבן. המילים וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם מלמדות שהכהן מקריב את הקורבן כדי שהאדם יקבל כפרה. הכלל הזה חל על כולם, ואפילו כהן בעצמו שטעה חייב לעשות זאת. אבל יש כאן סדר שאי אפשר לשנות: קודם כל מחזירים את הרכוש, ורק אחר כך מביאים את הקורבן, כי אי אפשר באמת לבקש סליחה כשמה שלקחנו עדיין נמצא אצלנו. ברגע שהאדם החזיר את מה שלקח והביא את הקורבן, התורה מבטיחה וְנִסְלַח לוֹ, והוא מקבל סליחה שלמה מה'.