ויקרא, פרק ה׳, פסוק כ״ו

כאשר אדם שב בתשובה לאחר שנשבע לשקר על ממון חברו, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' באמצעות הקרבת קורבן אשם על המזבח, מה שמשלים את החזרת הממון בכפרה רוחנית. בעקבות זאת וְנִסְלַח לוֹ, כאשר הכפרה ניתנת בנפרד עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, כלומר החוטא מתחייב להביא קורבן על כל תביעה שהוכחשה, אף אם כפר בכמה תביעות בשבועה אחת, ולעיתים להפך, מקרים שבהם שבועות רבות יחייבו קורבן אחד בלבד. חיוב זה חל רק כאשר המעשה מביא לְאַשְׁמָה בָהּ, משמע שהאדם נעשה אשם ונושא בחיוב ממוני על דבר בעל ערך ממשי. לכן, שבועת שקר על גזל שערכו פחות מפרוטה אינה מחייבת קורבן, ותנאי שווי מינימלי זה חייב להתקיים בנפרד כלפי כל תובע.