ויקרא, פרק ה׳, פסוק א׳

העלמת עדות בבית דין בדיני ממונות היא חטא של שתיקה המאפשר את גזילת ממונו של הזולת. הכתוב קובע כי וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא ותכבוש את עדותה, היא תתחייב בקרבן גם אם עשתה זאת במזיד, וזאת בתנאי שוְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, כלומר שבועה המלווה בקללה או שבועה רגילה שהעד שמע ושתק. החיוב חל על אדם הכשר משפטית להעיד, שוְהוּא עֵד אשר אוֹ רָאָה את האירוע הממוני אוֹ יָדָע עליו, למשל כאשר שמע את הנתבע מודה בחובו. אִם לוֹא יַגִּיד את עדותו בדיבור מפורש בפני בית הדין, הוא אמנם יהיה פטור מעונש בידי אדם על הנזק העקיף שגרם, אך בדיני שמים וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ וייחשב כשותף מלא לעוונו של הרמאי שעליו חיפה.