כאשר נפש כי תשבע לבטא בשפתים, מדובר בהתחייבות אישית שבה האדם קושר את רצונו החופשי בדיבור מפורש התואם לכוונת ליבו, גם אם המילים נאמרו מתוך פזיזות וסערת רגשות. השבועה חלה אך ורק על פעולות רשות, בין אם מטרתה להרע לעצמו כמו בצום או להיטיב, וכן לכל אשר יבטא האדם מתוך תבונה ובחירה חופשית, כולל התחייבויות ניטרליות או התייחסות לאירועי עבר. אם עבר על דברו בשוגג משום שעצם השבועה ונעלם ממנו, ולאחר מכן נזכר, הכיר בחטאו והוא ידע ואשם, עליו לכפר על כך. עבירה זו מצטרפת לאחת מאלה המחייבות קורבן המשתנה בהתאם למצבו הכלכלי של החוטא. קורבנו הדל של העני, המקמץ ממעט מזונו כדי להביאו, נחשב בעיני ה' כאילו הקריב את הנפש שלו ממש.
ויקרא, פרק ה׳, פסוק ד׳
פרשת ויקרא
א֣וֹ נֶ֡פֶשׁ כִּ֣י תִשָּׁבַע֩ לְבַטֵּ֨א בִשְׂפָתַ֜יִם לְהָרַ֣ע ׀ א֣וֹ לְהֵיטִ֗יב לְ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר יְבַטֵּ֧א הָאָדָ֛ם בִּשְׁבֻעָ֖ה וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֑נּוּ וְהוּא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם לְאַחַ֥ת מֵאֵֽלֶּה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.