אדם הבא במגע עם טומאה חיצונית כגון מת, המוגדרת בטומאת אדם, או נטמא לכל טומאתו בשל טומאה הנובעת מגופו או מאדם אחר אשר יטמא ממנו, נדרש למודעות מתמדת למצבו. עצם ההיטמאות אינה נחשבת לחטא, והמילה ואשם מלמדת שהאשמה היא על כך שהאדם אכל בשר קודש או נכנס למקדש בעודו טמא, לרבות טומאה פנימית של בליעת נבלת עוף טהור הנלמדת מהמילה בה. החיוב בקורבן על פגיעה זו בקודש חל רק אם התקיים תהליך שבו האדם ידע בוודאות על היטמאותו, אך לאחר מכן הדבר ונעלם ממנו והוא פעל מתוך שכחה. המילים והוא ידע משלימות את רצף האירועים, ומלמדות כי האדם מתחייב בקורבן בין אם ידע מראש על הטומאה אך שכח את קדושת המקום, ובין אם רק לאחר מעשה נודע לו חטאו וכעת הוא מכיר באשמתו.
ויקרא, פרק ה׳, פסוק ג׳
פרשת ויקרא
א֣וֹ כִ֤י יִגַּע֙ בְּטֻמְאַ֣ת אָדָ֔ם לְכֹל֙ טֻמְאָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִטְמָ֖א בָּ֑הּ וְנֶעְלַ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְה֥וּא יָדַ֖ע וְאָשֵֽׁם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.