ויקרא, פרק ה׳, פסוק י״ח

אדם המצוי בספק אם עבר עבירה חמורה מחויב להביא אַיִל תָּמִים, איל בוגר בן שתי שנים, לְאָשָׁם כדי לנקות את מצפונו ולהגן עליו מעונש. הקרבן צריך להיות בְּעֶרְכְּךָ, בשווי גבוה וקבוע של שתי סלעי כסף, שכן עצם העובדה שהאדם לא הרגיש בנסיגה רוחנית בעת המעשה מעידה על אטימות נפשית מעבירות קודמות המצריכה כפרה משמעותית. הכפילות עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג מלמדת שאדם יחיד מביא קרבן אחד גם על ספקות רבים שאירעו תחת רצף אחד של חוסר מודעות. המילים וְהוּא לֹא יָדַע מדגישות שהחוטא עצמו אינו יודע את האמת, ולכן הקרבן מעניק לו סליחה זמנית המגינה עליו מייסורים כל עוד הספק נמשך, אך אם יתברר לו בוודאות שאכן חטא יהיה עליו להביא קרבן חטאת רגיל.