ויקרא, פרק ה׳, פסוק ו׳

לאחר ההודאה בחטא מביא האדם קרבן המשתנה בהתאם למצבו הכלכלי, כך שדרך הכפרה פתוחה בפני הכל. אף שהקרבן מוגדר לְחַטָּאת, הוא נקרא אֲשָׁמוֹ כדי לציין את החוב לה' או כדי לעורר מודעות לחומרת החטא שקרוב למעשה מכוון, והוא מכפר בקרבן אחד גם אם האדם עבר על מספר איסורים יחד עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא. החוטא נדרש להביא בהמה בעלת מין מוגדר שהיא נְקֵבָה, ודווקא מִן הַצֹּאן ולא מבקר, תוך הדגשה שעליו להביא בהמה אחת בלבד, כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירַת עִזִּים. תהליך ההקרבה דורש וידוי וסמיכת ידיים, והסיום במילה מֵחַטָּאתוֹ מלמד שאם מצבו הכלכלי של האדם השתנה לאחר שהפריש כסף לכפרה, סוג הקרבן יותאם למצבו החדש.