ויקרא, פרק ה׳, פסוק ח׳

החוטא מחויב להביא בעצמו את קרבנו חי, וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן, משום שבניגוד לקרבן בהמה המתת העוף נעשית רק על ידי הכהן. בסדר ההקרבה נקבע הכלל וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה, שכן על האדם להיטהר תחילה מחטאו לפני שיוכל להתקרב לה' בקרבן עולה, בבחינת עקירת הרע קודם לעשיית הטוב. הכהן ממית את העוף על ידי חיתוך בציפורן, וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ, כלומר בחלקו האחורי של הצוואר. בניגוד לעולת עוף, בחטאת חלה האזהרה וְלֹא יַבְדִּיל, האוסרת לנתק לחלוטין את הראש מן הגוף. לכן הכהן חותך רק את קנה הנשימה או הוושט, ואם יבדיל את הראש לגמרי הקרבן ייפסל.