ויקרא, פרק ה׳, פסוק ז׳

התורה מתאימה את הדרישות ההלכתיות ליכולתו הכלכלית של האדם, ומקלה עליו בחטאים שנעשו בשוגג במהלך מצווה או בעבירות שלא הופקה מהן הנאה גופנית. לפיכך, וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ, כלומר אם רכושו הנוכחי אינו מאפשר לו להביא קרבן יקר מבלי לפגוע בפרנסתו כך שאין לו דֵּי שֶׂה המספק את צרכיו באופן מדויק, הוא פטור מלהיכנס לחובות. במצב זה, וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ אֲשֶׁר חָטָא באמצעות שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה, דרישה כמותית הכרחית של עופות שהגיעו לגודל הראוי. מאחר שעוף קטן מכדי להתחלק בין המזבח לכהנים, נדרשים שניים: אֶחָד לְחַטָּאת לתיקון הפגם של החטא המקורי, וְאֶחָד לְעֹלָה המוקדש כולו לה'. קרבן העולה נוסף גם כדי לרומם את האדם מבחינה רוחנית ולכפר על הרהורי קנאה ותרעומת שעלולים להתעורר בו כשהוא רואה במקדש את קרבנות העשירים.