ויקרא, פרק ה׳, פסוק כ״ג

תהליך הכפרה של אדם שגזל או מעל ברכוש מתחיל ברגע שבו הוא מפסיק להצדיק את עצמו, מכיר בעוול וחש אשמה, כפי שמתואר במילים וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם. בעקבות זאת חלה עליו החובה וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה, בתנאי שלרכוש יש ערך כספי מינימלי, וזוהי פעולה הכרחית לפיוס הנפגע לפני שיוכל להביא קורבן לה'. הכפילות בביטויים הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַל וכן הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק מלמדת שחובה להחזיר את החפץ המקורי בשלמותו, אך אם הוא נשבר או עבר שינוי פיזי קבוע, יש לשלם את שוויו הכספי. בנוסף, כפילות זו מבחינה בין חובת השבת הקרן שחלה תמיד, גם על יורשים, לבין עונשי הקנס והקורבן החלים אך ורק על מי שביצע את העבירה בפועל. עיקרון דומה מופיע לגבי פיקדון במילים אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ, המלמדות שהחפץ המקורי מוחזר רק כל זמן שהוא עדיין נמצא פיזית ברשותו של החוטא.