פתיחת דיבור אלוהי חדש בספר ויקרא אינה מקרית, אלא מצביעה על התפתחות מהותית. הופעת הצירוף וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר בנקודה זו מעוררת תמיהה, שכן דיני קורבן החטאת כבר נידונו בהרחבה בתחילת הספר.
הפרשנים מסבירים כי התורה פותחת בדיבור חדש בכל פעם שישנה תוספת של הלכות רבות או חידוש דין [אברבנאל]. אף על פי שקורבן החטאת כבר הוזכר, הדיבור הנוכחי בא ללמד פרטים מרכזיים שלא נאמרו עד כה. בין החידושים הללו נכללים ההוראה שכל קורבנות החטאת יישחטו בצפון המזבח בדומה לקורבן העולה, זכותם של זכרי הכהונה לאכול מן הבשר בחצר אוהל מועד, והדינים המורכבים הנוגעים לדם הניתז על בגד ולשבירת כלי חרס שבהם בושל הקורבן.
לצד הפן ההלכתי, לדיבור החדש ישנה גם מטרה מוסרית וחינוכית המכוונת אל הכוהנים [אלשיך]. פנייה זו באה למנוע מהם תחושת גאווה, שמא יחשבו שקורבן העולה, הנשרף כליל לה', נחשב ורצוי יותר מקורבן החטאת שאותו הם אוכלים. משום כך הדיבור מדגיש את קדושתה העצומה של החטאת, כדי ללמד שגם אכילתה נעשית בקדושה יתרה ואינה נופלת במעלתה מקורבן הנשרף כליל. מעבר לכך, הדיבור החדש נועד להדגיש את הזכות העצומה של האדם השב מדרכו הרעה, ואת מעלתו של הכוהן המסייע לחוטא לתקן את מעשיו ולהיטהר.