מלאכי, פרק א׳, פסוק ג׳

יצא לכם פעם לחשוב איך אנחנו יכולים לדעת בוודאות שה' תמיד יאהב אותנו? ה' מראה לנו את זה דרך ההבדל הגדול בינינו לבין עשו. בדרך כלל, האח הבכור הוא זה שמקבל את החלק הכי טוב ומובחר, אבל ה' בחר לתת את הארץ הטובה ליעקב ולעם ישראל, ואת עשו הוא הרחיק להר שעיר. כשה' אומר וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי, הוא מסביר שההתרחקות הזו מעשו קרתה בגלל המעשים הרעים שלו ושל הילדים שלו, ובמיוחד בגלל שהם שמחו כשעם ישראל סבל בגלות. ההוכחה האמיתית לקשר המיוחד של ה' אלינו מתגלה במה שקרה לאחר מכן: גם הארץ שלנו וגם הארץ של עשו נחרבו בעבר על ידי אויבים, אבל בזמן שעם ישראל חוזר הביתה ובונה את הארץ שלו מחדש, על הארץ של עשו ה' אומר וָאָשִׂים אֶת הָרָיו שְׁמָמָה וְאֶת נַחֲלָתוֹ. כלומר, הארץ שלו תישאר ריקה ועזובה לתמיד. במקום שאנשים יגורו בה, היא תהפוך להיות לְתַנּוֹת מִדְבָּר, מקום שבו מסתובבות רק חיות בר, כמו תנים שחיים במדבר.