יצא לכם פעם לראות מישהו שעושה משהו לא בסדר, מקבל עונש, אבל מתעקש שזה סתם חוסר מזל ומסרב לקחת אחריות? זה בדיוק מה שקורה עם עם אדום. הארץ שלהם נחרבה בגלל המעשים הרעים שלהם, אבל במקום להבין שזה עונש מה', הם מתנהגים בגאווה. הם אומרים רֻשַּׁשְׁנוּ, כלומר ירדנו לעוני ונהרסנו, אבל מבחינתם זה קרה סתם במקרה. הם כל כך בטוחים בעצמם עד שהם מכריזים וְנָשׁוּב וְנִבְנֶה חֳרָבוֹת, מתוך מחשבה שכאשר המזל שלהם ישתפר, הם יבנו מחדש את כל מה שנהרס ללא שום קושי.
אבל ה' לא מסכים עם הגאווה הזו. הוא אומר הֵמָּה יִבְנוּ וַאֲנִי אֶהֱרוֹס. ה' מבהיר להם שזה לא עניין של מזל. גם אם הם ינסו לבנות מחדש, ה' יתערב ויהרוס את הבניינים שלהם כדי להראות לכולם שהוא זה שמנהיג את העולם, והחורבן שלהם הגיע בכוונה.
בסופו של דבר, כל העולם יראה ויבין את האמת. אנשים יסתכלו על אדום וְקָרְאוּ לָהֶם גְּבוּל רִשְׁעָה, כלומר יכירו בכך שהמחוז והארץ שלהם הם מקום של רוע, וְהָעָם אֲשֶׁר־זָעַם ה' עַד־עוֹלָם, כלומר העם שה' כועס עליו לתמיד. ולמה ה' כל כך כועס עליהם? בגלל האכזריות שלהם לאורך ההיסטוריה. למרות שהם היו קרובי משפחה של עם ישראל עוד מימי יעקב ועשיו, האדומים בגדו באחים שלהם, הציקו להם ושמחו מאוד כשירושלים נחרבה. בגלל המעשים האלה, הארץ שלהם תישאר שוממה כעדות לתמיד.