מיכה, פרק א׳, פסוק ז׳

תארו לעצמכם שהייתם משקיעים המון כסף ומאמץ במשהו, ובסוף מגלים שהכל היה טעות אחת גדולה. זה בדיוק מה שקרה לתושבי העיר שומרון. במקום להאמין ב-ה׳, הם בחרו לעבוד עבודה זרה ואספו המון כסף וזהב כדי לפאר את האלילים שלהם. הנביא מתאר איך כל זה ייהרס שלב אחרי שלב. קודם כל, ופסיליה יכתו. האויבים שיכבשו את העיר ישברו וירסקו את כל הפסלים, רק כדי לקלף ולגנוב מהם את ציפויי הכסף והזהב. לאחר מכן, וכל אתנניה ישרפו באש. כל המתנות היקרות, כמו הבגדים והתכשיטים שהאנשים הביאו לאלילים מתוך חוסר נאמנות ל-ה׳, יישרפו באש על ידי הכובשים הכועסים. הבתים של העבודה הזרה ייהרסו גם הם, ולכן נאמר וכל עצביה אשים שממה. מעניין לדעת שהאלילים נקראים כאן בשם עצבים, כי הם רק גורמים לעצב ולשברון לב לאנשים שמתפללים אליהם ולא מקבלים שום תשובה. הנביא מסביר שהעיר נהגה בבגידה, ולכן נאמר כי מאתנן זונה קבצה. תושבי שומרון חשבו בטעות שהאלילים הם אלו שמביאים להם עושר והצלחה, ולכן הם קיבצו ואספו אליהם הון רב. אבל הסוף יהיה עצוב: ועד אתנן זונה ישובו. כל הכסף העצום הזה יילקח על ידי צבא האויב, שיעניק אותו כמתנת תודה לאלילים שלו. כך הכסף שנאסף בחטא עבור אלילים, פשוט עובר לאלילים אחרים, ותושבי העיר נשארים בלי שום דבר.