קרה לכם פעם שהייתם מאוד עצובים, אבל התאמצתם להסתיר את הדמעות כדי שמי שלא אוהב אתכם לא ישמח לראות שקשה לכם? זה בדיוק מה שהנביא מבקש מעם ישראל. הוא יודע שעומד להגיע זמן קשה של חורבן, והוא מדריך את העם היכן כדאי להסתיר את העצב והיכן אפשר לשחרר אותו ולבכות.
הנביא אומר להם בְּגַת אַל־תַּגִּידוּ וגם בָּכוֹ אַל־תִּבְכּוּ. גת היא עיר של הפלשתים, שהיו האויבים של ישראל. הנביא מבקש מהעם לא לבכות ולא לפרסם את האסון ליד הפלשתים, כדי שהם לא ישמחו לראות את עם ישראל בצער. לעומת זאת, הנביא פונה אל תושבי בְּבֵית לְעַפְרָה. זו הייתה עיר שהייתה רחוקה מהפלשתים, ולכן שם היה אפשר להתאבל בגלוי בלי שהאויב ידע. לאנשי העיר הזו הוא אומר עָפָר הִתְפַּלָּשִׁי, כלומר הוא מבקש מהם להתגלגל ולהתכסות בעפר, שזה היה מנהג של אבלות וצער באותם ימים. הנביא אפילו משתמש כאן במשחק מילים, כי שם העיר עפרה מזכיר מאוד את המילה עפר.