חורבנה המוחלט של עיר בירה שוקקת והפיכתה לחלקה חקלאית מהווים את מוקד העונש האלוהי על כך שהעיר הובילה את העם לחטא [מצודת דוד]. ה' מצהיר כי הוא עצמו יחריב את העיר, כאשר הפעולה בפועל תתבצע על ידי מלך אשור, שישמש כשליח ההשגחה להפלת חומותיה ומבניה [רד"ק, אבן עזרא].
הנביא מתאר תהליך הרס מדורג ומוחלט. תחילה, וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה, כלומר העיר המיושבת תהפוך לתלים ולגלי אבנים של בתים חרבים, בדומה לשדה המלא בערימות אבנים שאיש אינו מפנה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. אבן עזרא מוסיף כי המילה לְעִי מתארת גם חפירות והרס עמוק.
לאחר מכן תהפוך העיר לְמַטָּעֵי כָרֶם. הפרשנים מסבירים כי שומרון הייתה בנויה על הר, מיקום טופוגרפי אידיאלי לגידול גפנים [רד"ק, מצודת דוד]. הפיכת האתר לכרם נועדה להבטיח שהעיר לא תיושב מחדש לעולם [אבן עזרא]. המלבי"ם מזהה כאן שלב נוסף בתהליך: לאחר שהעיר תחרב, יבואו נוטעי הכרמים ויבקשו להכשיר את הקרקע לנטיעה.
כדי לאפשר את הנטיעות, יתרחש השלב הבא: וְהִגַּרְתִּי לַגַּי אֲבָנֶיהָ. הפועל וְהִגַּרְתִּי מבטא שפיכה והזלה כלפי מטה, בדומה למים הניגרים ונשפכים במורד [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. מכיוון ששומרון שכנה בפסגת הר, אבני החומות והבניינים ידרדרו ויושלקו אל העמק הסמוך [רד"ק, שטיינזלץ].
החורבן יגיע לשיאו כאשר וִיסֹדֶיהָ אֲגַלֶּה. ההרס לא יעצור על פני השטח, אלא יעקור ויחשוף אפילו את היסודות הנסתרים בעומק האדמה [מצודת דוד, שטיינזלץ], עד שמקומה המקורי של העיר לא יהיה ניכר כלל [אבן עזרא]. לפי המלבי"ם, עקירת היסודות תתבצע הלכה למעשה על ידי אותם חקלאים שיסלקו כל אבן כדי לפנות מקום לכרמים, ובכך יושלם חורבנה של שומרון.