נבואה זו פותחת מסר אלוהי נוקב המופנה אל שתי הממלכות, יהודה וישראל, בתקופה סוערת המקיפה את ימי שלטונם של שלושה מלכים. מטרתה הכוללת של הנבואה היא להוכיח את העם, להתרות בהם לשוב מדרכיהם הרעים כדי שה' לא יסלק את שכינתו מביניהם, ולהזהיר מפני חורבנה הקרוב של שומרון ולאחריו גלות יהודה [אברבנאל].
דבר ה' משמעותו הדיבור האלוהי [רש"י]. הנביא מכונה המורשתי על שם עיר מולדתו, מורשה או מורשת, שהייתה ממוקמת בערי נחלת יהודה [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. ציון מקום מגוריו מלמד כי מיכה היה בן לשבט יהודה [אברבנאל]. נביא זה מוזכר גם בספר ירמיהו כמי שניבא בימי חזקיהו [רד"ק, אבן עזרא, אברבנאל].
הנביא מצהיר כי נבואתו היא אשר חזה על שמרון וירושלם. אף על פי שהערים הללו מוזכרות בנפרד, הנבואה מופנית לכלל ישראל [אבן עזרא], שכן שתי ערי הבירה הללו מייצגות את שתי הממלכות כולן [אברבנאל].
ציון הזמן בפסוק, בימי יותם אחז יחזקיה מלכי יהודה, מעורר שאלה בקרב הפרשנים: מדוע הנביא אינו מזכיר את שמות מלכי ישראל ששלטו באותה התקופה, הרי הוא מתנבא גם על שומרון?
גישה אחת מסבירה כי עצם הזכרת שומרון בהמשך הפסוק משמשת כתחליף, והרי זה כאילו הזכיר את מלכי ישראל במפורש [רד"ק]. גישה אחרת תולה זאת במיקומו הפיזי של הנביא; בניגוד לנביאים כדוגמת הושע ועמוס שניבאו בתוך שטחי ממלכת ישראל, מיכה היה מארץ יהודה ולא הלך להתנבא בארצות מלכי ישראל [מצודת דוד].
לעומתם, ישנה גישה השקפתית המבחינה בין מוצאם של הנביאים השונים. נביאים שהגיעו מעשרת השבטים נהגו לייחס את נבואתם גם למלכי ישראל וגם למלכי יהודה. אולם, נביאים שהשתייכו לשבטי יהודה ובנימין, כמו מיכה וישעיהו, ייחסו את זמן נבואתם אך ורק למלכי יהודה מבית דוד. בעיניהם, מלכי יהודה היו המלכים האמיתיים והראויים, בעוד שמלכי ישראל נתפסו כאויבי ה', ולכן הנביאים נמנעו מלהעלות את שמותיהם על שפתיהם [אברבנאל].