חורבנה של העיר שומרון מוצג כמעגל טראגי של בגידה רוחנית ואובדן חומרי. העושר הרב שנצבר מתוך חטא ועבודה זרה, המדומה לזנות, נדון לחזור אל אותו מקור טמא בידי האויב. המקום כולו היה בנוי על שחיתות דתית ומוסרית, ולכן חורבנו אינו מעורר צער אלא נתפס כתוצאה ישירה של עזיבת ה' [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
הנביא מתאר את שלבי ההרס. תחילה, וכל פסיליה יכתו, הפסלים יישברו ויותכו לרסיסים. הסיבה לכך היא שהאויבים הכובשים ינתצו אותם כדי לבזוז את ציפויי הכסף והזהב שעליהם [רד"ק, מצודת דוד].
לאחר מכן, וכל אתנניה ישרפו באש. המילה "אתנן" מתארת שכר של זונה, והנביאים מרבים להשתמש בדימוי זה לעבודה זרה, שכן העם זנה מאחרי ה' והעניק מתנות לאלילים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. מתנות אלו כללו בגדים יפים, תכשיטים וכלים שהובאו לפסלים. חפצים אלו יישרפו, בין אם משום שלא יהיו ראויים לביזה [מצודת דוד], ובין אם כביטוי לזעמם הקשה של הכובשים על תושבי שומרון שסירבו להיכנע ועמדו במצור ממושך של שלוש שנים [רד"ק, אברבנאל].
השלב הבא הוא וכל עצביה אשים שממה. רוב הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לבתי העבודה הזרה שייוותרו חרבים ושוממים. עם זאת, יש המזהים את ה"עצבים" ספציפית עם עגלי הזהב שעשה ירבעם [אברבנאל]. גישה מעניינת נוספת מבחינה במדרג מעמדי בעולם האלילות: ה"פסילים" הם האלילים העליונים שנותנים את הפקודות, ואילו ה"עצבים" הם אלילים נחותים יותר המבצעים אותן. כאשר הפסילים יושמדו, ממילא העצבים שתחתיהם יישארו בשממונם [מלבי"ם]. מבחינה לשונית, האלילים נקראים "עצבים" מלשון עצבון, משום שהם גורמים לעצב שבור לב לעובדיהם, שקוראים אליהם ואינם נענים [מצודת ציון].
הפסוק מסכם את סיבת החורבן ואת התוצאה האירונית: כי מאתנן זונה קבצה. קיימת מחלוקת דקדוקית לגבי המילה קבצה. יש הסבורים כי זוהי צורה סבילה, כלומר העושר קובץ ונאסף מעצמו [מנחת שי, רד"ק]. אולם הגישה המרכזית היא שזוהי פעולה אקטיבית של העיר שומרון. העיר קיבצה אל בתי האלילים שלה הון רב ודורונות מכל שאר ערי ישראל, מתוך אמונה מוטעית שהצלחתה הכלכלית נובעת מעבודה זרה זו [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם].
לכן, הסוף יהיה שועד אתנן זונה ישובו. כל אותו הון עצום יירד לטמיון ויחזור להיות שכר זונות [רש"י]. צבאות אשור שיחריבו את העיר יבזזו את כל האוצרות הללו, ויעניקו אותם כדורון לאות תודה לבתי העבודה הזרה של האלילים שלהם [אבן עזרא, מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל]. כך נסגר המעגל: כסף שנאסף בחטא עבור אלילים, נלקח ומועבר לאלילים אחרים.