יצא לכם פעם לראות איך טיפה אחת של צבע נופלת לתוך כוס מים, ולאט לאט מתפשטת וצובעת את כולה? כך בדיוק מרגיש הנביא כשהוא בוכה על אסון כבד שמתחיל במקום אחד וממשיך הלאה. ממלכת ישראל ועיר הבירה שלה, שומרון, נכבשו על ידי צבא אויב חזק של מלך אשור. הנביא מתאר את המכה שהעיר ספגה במילה אנושה, שזה אומר מצב שדומה למחלה קשה מאוד וכואבת שאין לה תרופה.
אבל הצרה לא נעצרה בשומרון. הנביא מספר שהיא באה עד יהודה, כלומר צבא האויב המשיך במסע שלו, לא עצר, והגיע גם לממלכת יהודה, ממש עד שער עמי. למי הנביא מתכוון כשהוא אומר את המילים האלו? הוא מתכוון לעיר ירושלים. הוא קורא לה בשם הזה גם בגלל שהוא בעצמו שייך לשבט יהודה, וגם משום שירושלים היא עיר מיוחדת וקדושה שה' שוכן בתוכה.