כעונש על חטאיהם, ה' מתכנן להביא פורענות כבדה ובלתי נמנעת, המדומה לעול פיזי המכניע את האדם ומונע ממנו להזדקף.
המונח הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת מתייחס לעם ישראל כולו, שנקרא במקרא בשם זה [רד"ק, מצודת דוד]. עם זאת, יש המפרשים כי הכוונה כאן היא לקבוצות כוח ספציפיות בתוך העם, כדוגמת שכבת האצולה [ביאור שטיינזלץ] או חבורות הגזלנים [מלבי"ם].
הפורענות העתידית מתוארת כעול כבד או ככבל ברזל שיונח על צווארם של החוטאים. המילה תָמִישׁוּ משמעותה הסרה והזזה, והנביא מבהיר כי הם לא יוכלו להסיר את צווארם מתחת לעול הרעה הזו ולא יצליחו להימלט ממנה [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
כתוצאה מאותו עול מוחשי, וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה. המילה רוֹמָה היא שם עצם המבטא התרוממות, במשקל דומה למילים "טובה" או "קומה" [אבן עזרא, רד"ק, מצודת ציון, מנחת שי]. רוב הפרשנים מסכימים כי משמעות הדימוי היא שהעם יהיה כה נכנע תחת כובד העונש, עד שלא יוכל עוד ללכת בקומה זקופה, ברוממות גאווה או בראש מורם. על פי גישה נוספת, הדימוי ממחיש כי הם פשוט לא יוכלו להרים את צווארם כנגד הכבל המכביד עליהם [מלבי"ם].
הסיבה לחוסר האונים המוחלט היא כִּי עֵת רָעָה הִיא. זו תהיה תקופה קשה חסרת תקדים [אבן עזרא]. בשונה מצרה הפוקדת אנשים בעת שלום, שממנה יש תקווה אישית להיחלץ, מדובר בעת רעה וכללית, מצב שבו האפשרות לברוח או להינצל אינה קיימת כלל [מלבי"ם].