התמודדות קשה ניטשת סביב השמעת דבר ה' ותוכחת המוסר, כאשר עולה השאלה האם יש טעם להמשיך ולהתנבא באוזני קהל המסרב להקשיב. השורש של המילים תַּטִּפוּ ו-יַטִּיפוּן מגיע מעולם המושגים של נטיפה והזלת מים, והוא משמש בהשאלה לתיאור דיבור של נבואה [רד"ק, מצודת ציון], ובפרט נבואה קצרה [מלבי"ם].
באשר לזהות הדוברים בפסוק, קיימות שלוש גישות מרכזיות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שאנשי הרשע הם הפונים אל נביאי ה' ודורשים מהם: אַל תַּטִּפוּ לנו מוסר ואל תזכירו לנו את דבר ה', שכן איננו רוצים לשמוע את התוכחות והנבואות הרעות שאתם רגילים להשמיע [רד"ק, אבן עזרא, שטיינזלץ, מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים כי ה' הוא שפונה אל נביאיו ומצווה עליהם לחדול מלהוכיח את העם [רש"י, מצודת דוד]. גישה שלישית וייחודית מציעה כי דווקא העניים והעשוקים הם שמבקשים מהנביאים לחדול מלהתנבא אל החומסים והגזלנים [אברבנאל].
חלקו השני של הפסוק, לֹא יַטִּפוּ לָאֵלֶּה לֹא יִסַּג כְּלִמּוֹת, מציג את התוצאה או הסיבה להפסקת הנבואה. המילה יִסַּג מתפרשת לרוב במשמעות של השגה, כאשר האות סמ"ך מחליפה את האות שי"ן [רד"ק, אבן עזרא, מצודת ציון, אברבנאל]. לפיכך, רוב הפרשנים מסכימים כי המטרה בהשתקת הנבואה היא הגנה על הנביאים עצמם: אם הנביאים לא יטיפו לאותם רשעים, לא תשיג אותם כלימה, שכן העם רגיל להעליב ולהכלימים בתגובה לתוכחה [רש"י, רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד, אברבנאל].
לצד זאת, מוצגות הבנות נוספות למניעת התוכחה. יש המסבירים כי פשוט אין בה תועלת, שכן דברי המוסר אינם נוגעים ללבם של הרשעים והם לא ישובו ממעשיהם גם אם יכלימו אותם [שטיינזלץ, אברבנאל]. מנגד, יש המפרשים את המילה יִסַּג מלשון נסיגה. לפי פירוש זה, הרשעים הם שדורשים מהנביאים לשתוק, מתוך פחד שהתוכחה הפומבית תחשוף את חטאיהם ותמיט עליהם חרפת עולם וכלימה שלעולם לא תיסוג ותוסר מהם [מלבי"ם].