ביום הפורענות, סבלם של ישראל יהפוך למיצג פומבי ולקינה מרה על אובדן הארץ והיציאה לגלות. הטרגדיה תוליד שירת אבל עמוקה, שתשמש סמל ודוגמה לדורות.
המילים יִשָּׂא עֲלֵיכֶם מָשָׁל משמעותן הרמת קול באמירת משלים וחידות על הרעות שקרו, כאשר העם עצמו הופך לנושא לשיחות ולמליצות [ביאור שטיינזלץ]. המילים וְנָהָה נְהִי נִהְיָה מבטאות הרמת קול בבכי, יללה וקינה על אסון שכבר התרחש ובא לעולם [רש"י, מצודות]. יש המפרשים את המילה נִהְיָה גם כלשון שבר ומחלה [רד"ק, אבן עזרא].
זהות נושא הקינה נתונה לפרשנויות שונות. רוב הפרשנים רואים בו מקונן כללי או את קורבנות האסון. [רד"ק] מציע כי המקונן הוא נביא שקר, שרואה כי עצותיו האופטימיות הכזיבו ולכן פוצח בבכי. [אברבנאל] סבור כי המקונן הוא דווקא אותו אדם עשוק שנחלתו נגזלה ממנו בעבר על ידי עשירי העם, וכעת הוא בוכה על מה שאירע. [מלבי"ם] מציג גישה ייחודית לפיה הקינה אינה נאמרת על ידי אדם בודד, אלא בנויה כמענה קולות, מעין שיח ותשובה בין המקונן הראשי לבין הקהל שעונה לו.
תוכן הקינה נפתח במילים שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ, זעקה על כך שהעם נשדד, נעשק ונהרס. [רש"י] מדייק בצורת המילה הכוללת את האות נו"ן בתחילתה, ומסביר שיש כאן משמעות כפולה: מצד אחד אויבינו שדדו אותנו, אך מצד שני אנחנו גרמנו לכך בעצמנו, כלומר שדדנו את עצמנו בעוונותינו [רש"י, אברבנאל].
בהמשך הקינה נאמר חֵלֶק עַמִּי יָמִיר. משמעות המילה יָמִיר היא החלפה ותמורה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שה' מחליף את הבעלות על נחלת ישראל, לוקח אותה מהעם ונותן אותה לאדון אחר, לאויב עובד האלילים. לעומת זאת, [אברבנאל] מפרש שהעם עצמו הוא זה שממיר ומחליף את ארץ ישראל, שכן בעוון החמס הוא יגלה לארץ אחרת.
סופה של הקינה מבטא ייאוש מוחלט: אֵיךְ יָמִישׁ לִי לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק. המילה יָמִישׁ משמעה הסרה, והמילה לְשׁוֹבֵב משמעה השבה. הפרשנים מסכימים כי זוהי זעקת שבר: איך ייתכן שה' יסיר מאיתנו את נחלתנו, ובדיוק כאשר קיווינו שה' ישיב לנו את שדותינו, בא האויב הזר, מחזיק בהם ומחלק אותם לעצמו [רש"י, רד"ק, מצודות, אבן עזרא].
[אברבנאל] חולק על ההבנה שהמילה לְשׁוֹבֵב קשורה לחזרה, ומפרש אותה מלשון מורד, בדומה לאויב. לפיכך, הנגזל שואל את העושק הישראלי: מה הועלת בגזל השדה שלי, הרי בקרוב יבוא האויב המורד ויחלק את שדותינו לעבדיו. [מלבי"ם] מסכם את הדברים בראייה של מידה כנגד מידה בתוך הדו שיח של הקינה: העשירים בוכים שבתיהם נשדדו, והתשובה שהם מקבלים היא שהאויב הזר מחלק כעת את השדות מחדש, אך ורק כדי להשיב אותם לבעליהם המקוריים והחוקיים שמהם גזלתם אותם.