הנביא מציג תמונה קשה של שבר חברתי ומוסרי, שבו בני העם הופכים לטורפים איש את רעהו, או לחלופין, מתאר את העונש והחרדה שיפלו עליהם בעקבות חטאיהם. הפסוק בוחן את הפער בין ייעודו של העם לבין מצבו בפועל, תוך שימוש בדימויים של שוד דרכים ואימת מלחמה.
המילה וְאֶתְמוּל מעוררת דיון בקרב הפרשנים. רוב המפרשים רואים בה מילה אחת שמשמעותה "אתמול", כלומר בעבר הקרוב, אף שהיא מנוקדת בשורק במקום בחולם [ראב"ע, רד"ק, מצודת ציון, אברבנאל, מנחת שי]. לעומתם, יש הסבורים כי מדובר בצירוף של שתי מילים: "ואת מול", כלומר כנגד ומול [רש"י, מלבי"ם].
מתוך הבדלים אלו נגזרות שלוש גישות מרכזיות להבנת תחילת הפסוק, עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בתוכחה חברתית. רק "אתמול", לאחרונה, החלו בני העם לקום כאויבים איש על אחיו, כשהם עושקים את החלשים וגוזלים אותם [רד"ק, ראב"ע, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
גישה שנייה קושרת את הפסוק לדברי ה' הקודמים. אף שדברי ה' נועדו להיטיב עם ישרי הדרך, בגלל מעשיהם הרעים של העם, דבר ה' קם מולם וניצב כנגדם כאויב [רש"י, מלבי"ם].
גישה שלישית מציגה ניגוד היסטורי: בעבר ("אתמול"), כאשר העם שמר את מצוות ה', הוא היה קם וגובר על אויביו, אך כעת המצב התהפך כקללה והם חסרי כוח לעמוד מול צריהם [אברבנאל].
המשך הפסוק, מִמּוּל שַׂלְמָה אֶדֶר תַּפְשִׁט֑וּן, מתאר את אופי הפגיעה. המילה שַׂלְמָה פירושה בגד, אֶדֶר הוא בגד יקר ומהודר, מִמּוּל פירושו מנגד, ותַּפְשִׁט֑וּן משמעו הסרת הבגד [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי הפסוק מתאר מעשה גזל אכזרי. כאשר העושקים רואים אדם לבוש בבגד, הם עומדים מולו ונושאים אליו את עיניהם כדי להפשיט ממנו את בגדו המהודר [רד"ק, מצודת דוד]. הרד"ק מוסיף כי הדבר נעשה במסווה של גביית מיסים, כאשר בעלי הכוח היו לוקחים ממשכונות העניים את בגדיהם הטובים ביותר בטענה שאין די במשכון הקודם.
מנגד, מוצג פירוש שונה לחלוטין ולפיו הפסוק מתאר את אימת העונש. מרוב פחד מהאויב, מספיק שהעם יראה מרחוק שַׂלְמָה המונפת כדגל על עץ גבוה, כדי שימהרו להפשיט מעל עצמם את בגדי האֶדֶר הכבדים שלהם, על מנת להקל מעליהם את המשא ולהימלט במהירות [אברבנאל].
סיום הפסוק, מֵעֹבְרִים בֶּטַח שׁוּבֵי מִלְחָמָה, ממשיך את שני כיווני הפירוש:
לפי גישת העושק החברתי, החומסים אורבים לאנשים תמימים ההולכים בדרכם ללא חשש (עֹבְרִים בֶּטַח), ושודדים אותם באכזריות. כתוצאה מכך, אותם עוברי אורח נותרים חסרי כל, נטולי בגדים ומזון, ונראים כמו פליטים שבורים שזה עתה חזרו מתבוסה בחזית (שׁוּבֵי מִלְחָמָה), אשר שמחים רק על כך שהצליחו להימלט עם חייהם [ראב"ע, רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם, רש"י, ביאור שטיינזלץ].
לפי גישת אימת העונש, הפחד משבש את דעתם של בני העם לחלוטין. כאשר הם רואים עוברי אורח שלווים הצועדים בבטחה, הם מדמיינים בחרדתם שמדובר בצבא אויב אכזר השב מניצחון במלחמה, והם נסים מפניהם בבהלה [אברבנאל].