מיכה, פרק ו׳, פסוק ג׳

קרה לכם פעם שחבר קרוב פתאום התרחק מכם ולא רצה לדבר איתכם? בטח לא מיהרתם לכעוס, אלא קודם כל שאלתם אותו בעצב אם עשיתם לו משהו רע. בדיוק כך ה׳ פונה אל עם ישראל. במקום לכעוס עליהם על כך שהתרחקו ממנו ולא שמעו בקולו, הוא מזמין אותם למין משפט, ופונה אליהם מתוך כאב. ה׳ שואל אותם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ. כלומר, איזה דבר רע או לא צודק עשיתי לכם שבגללו החלטתם לעזוב אותי? לאחר מכן הוא שואל וּמָה הֶלְאֵתִיךָ. המילה הזו קשורה לעייפות ולקושי, וה׳ בעצם שואל אם הוא נתן להם מצוות קשות מדי שעייפו אותם. הרי מלך רגיל דורש מהאנשים שלו לעמוד בפחד ובאימה כשהוא מחלק פקודות, אבל ה׳ מאפשר לנו למשל לקרוא קריאת שמע בנחת ובישיבה, בלי להפחיד או להכביד עלינו. בסוף דבריו, ה׳ אומר לעם עֲנֵה בִי. זו ממש בקשה פתוחה להעיד נגדו: אם אתם באמת חושבים שגרמתי לכם רעה או שהכבדתי עליכם יותר מדי, דברו והגידו את זה עכשיו בגלוי.