מיכה, פרק ז׳, פסוק ה׳

במציאות של משבר מוסרי עמוק שבה קורסות מערכות האמון בכל מעגלי החיים, אין להאמין ברֵעַ, בין אם מדובר בחבר קרוב ובין אם בשופט, ואין לבטוח באַלּוּף, שהוא מנהיג, איש שררה או אח בוגר. קריסת האמון חודרת אף למרחב האינטימי ביותר, ויש להיזהר ממִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ, כלומר מהאישה שעלולה לגלות את סודות בעלה לאחרים, כשם שגם היא מוזהרת שלא לסמוך עליו. לאור ניתוק הקשרים האנושיים, ההנחיה היא שְׁמֹר פִּתְחֵי־פִיךָ, דהיינו לשמור היטב על השפתיים ועל הדיבור. ברובד נוסף, הפסוק מזהיר שלא לחטוא מתוך ביטחון שגוי שה' ימחל בקלות, כאשר המילים רֵעַ ואַלּוּף מכוונות כלפי הבורא, ומִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ היא נשמת האדם שעתידה להעיד נגדו.