העם הנמצא בגלות מקבל עליו את הדין ומצהיר זַעַף ה' אֶשָּׂא, כלומר אסבול את כעסו, כִּי חָטָאתִי לוֹ והייסורים נועדו למרק את העוונות. עונש זה יימשך עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי, אז תסתיים תקופת העונש וה' יעבור להילחם את מלחמתם של ישראל ולנקום באומות שהעיקו עליהם. לבסוף ה' יגאל את העם מחושך הגלות, וכאשר יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר יוכל העם להעיד אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ. באור הישועה יראה העם את משפטו הצודק של ה' באויביו, ויבין למפרע כי גם הייסורים שחווה היו למעשה חסד וצדקה שנועדו לטובתו.
מיכה, פרק ז׳, פסוק ט׳
זַ֤עַף יְהֹוָה֙ אֶשָּׂ֔א כִּ֥י חָטָ֖אתִי ל֑וֹ עַד֩ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֤יב רִיבִי֙ וְעָשָׂ֣ה מִשְׁפָּטִ֔י יוֹצִיאֵ֣נִי לָא֔וֹר אֶרְאֶ֖ה בְּצִדְקָתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.