נבואה זו טומנת בחובה הבטחה לעתיד, ונסובה סביב יום של בנייה מחודשת ושינוי סדרי השלטון. במוקד הפסוק עומדת שאלת הנמען, והפרשנים נחלקו האם מדובר בנבואת נחמה לישראל או בנבואת חורבן לאויביה.
על פי הגישה המרכזית, הפסוק מופנה כלפי כנסת ישראל ונושא מסר של גאולה [אבן עזרא, מצודת דוד]. המילה גְּדֵרָיִךְ מתפרשת כחומות וכתלים [מצודת ציון]. הנביא מבטיח כי יבוא יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ, בו ה' יקים מחדש את הריסות ישראל ויקבץ את העם כצאן אל גדרותיו [מלבי"ם]. באותו יום, יִרְחַק־חֹק – המילה חֹק מסמלת דבר קבוע, גזירה או מס [מצודת ציון]. כלומר, שעבוד האומות, המיסים והגזירות הקשות שהוטלו על ישראל יורחקו ויתבטלו לחלוטין. גישה משלימה מפרשת את המילה חֹק כקצב וגבול של זמן. לפי פירוש זה, אף על פי שזמן הגאולה נראה רחוק ונדחה לאחרית הימים, יום זה קבוע ועומד לפני ה', והוא בוא יבוא [מלבי"ם].
מנגד, יש המפרשים את הפסוק כמופנה כלפי האומה האויבת. לפי כיוון זה, כאשר האויבים יחשבו כי הגיע יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ – היום שבו יוכלו לבנות את חומותיהם ולבסס את שלטונם בארץ ישראל, תקוותם תתהפך. יִרְחַק־חֹק משמעו ששלטונם, חוקיהם והמנהג ההיסטורי שלהם לכבוש את ירושלים, יורחקו מהם לעד והם ינחלו מפלה [רד"ק, שטיינזלץ, אברבנאל].
קריאה שונה לחלוטין מציגה את הפסוק כהמשך לעג האויבת לישראל מהפסוק הקודם. האויבת מקניטה את ישראל ואומרת לה: אותו יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ שאת מצפה לו, יִרְחַק־חֹק – זמן הגאולה שלו יתרחק ויארך, והוא לא יבוא לעולם [רש"י].