עת עתידית מיועדת ורבת משמעות עומדת בפתח, המקפלת בתוכה תמורות גיאוגרפיות והיסטוריות עצומות שישנו את מאזן הכוחות בעולם. הפרשנים חלוקים באשר למהותו של אותו יוֹם הוּא המוזכר בפסוק, ומציגים שתי גישות מרכזיות. הגישה הראשונה רואה בו יום של דין, נקמה ופורענות, שבו יבואו צבאות כדי להחריב את האומות שהרעו לישראל [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לפי קו חשיבה זה, תתרחש מלחמה עולמית שבה אומות המזרח, ואף עשרת השבטים האבודים, יקומו על האימפריה הרומית [אברבנאל]. מנגד, הגישה השנייה מפרשת זאת כיום של אור, ישועה ותקומה. ביום זה יבואו אומות העולם לירושלים כדי לסור למשמעתה [מצודת דוד], ותתרחש בו התקבצות אדירה של גלויות ישראל מכל קצוות תבל [רש"י, רד"ק, מנחת שי].
המילה לְמִנִּי מתפרשת במובן של מילת היחס "מן" [רד"ק, מצודת ציון, אברבנאל]. הפסוק משרטט את גבולות המאורע, החל מן אַשּׁוּר, המוזכרת במיוחד משום שהיא נחשבת לראש למרעים ושם גלו ישראל לראשונה [רש"י, רד"ק]. משם ממשיך התיאור אל וְעָרֵי מָצוֹר, שהן ערי מבצר חזקות שלא ניתן להימלט מהן [רד"ק, מצודת ציון]. עם זאת, יש המזהים את המילה "מצור" כשם נרדף לארץ מצרים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל], בעוד אחרים רואים בכך רמז לאומות שנסגרו בערי מדי על ידי אלכסנדר מוקדון ועתידות לפרוץ משם החוצה [אברבנאל].
ההתרחשות תקיף מרחבים עצומים, מערי המבצר וְעַד נָהָר, הוא נהר פרת המהווה את גבולה של ארץ ישראל ומשם והלאה מתחילה ארץ העמים [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. הפרשנים מסכימים כי במילים וְיָם מִיָּם וְהַר הָהָר יש לראות את המילה "ועד" כאילו היא מופיעה שוב, כלומר הכוונה היא "ועד ים ועד הר ההר" [רד"ק, מצודת דוד, אבן עזרא]. גבולות אלו מתייחסים לים המערבי ולהר ההר שבו מת אהרן הכהן, שניהם מקצוות גבולות הארץ [רד"ק, מצודת דוד]. במבט רחב יותר, התיאור מקיף את העולם כולו, מהים הקדמוני שבמזרח ועד לים האחרון שבמערב, ומהררי הדרום ועד לצפון [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], כאשר זירת הקרבות תכלול גם ציים של אוניות בלב ים וכוחות צבא שיגיחו מפסגות ההרים [אברבנאל].