באחרית הימים תבוא כליה וחורבן על שונאי ישראל. הפורענות שתכה בהם אינה שרירותית, אלא תוצאה ישירה וטבעית של מעשיהם הרעים.
המילים וְהָיְתָה הָאָרֶץ מתייחסות לעתיד לבוא, לאותו יום שבו תתרחש הפורענות [אבן עזרא, מלבי"ם]. באשר לזהותה של אותה ארץ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בארצותיהם של אומות העולם ואויבי ישראל. יש הממקדים זאת באומות ספציפיות, כדוגמת הבבליים והפרסיים [רש"י] או הכשדים [מצודת דוד]. לעומת גישה זו, ישנה דעה רחבה יותר ולפיה החורבן לא יוגבל לאזור מסוים, אלא יקיף את כדור הארץ כולו [מלבי"ם].
הביטוי עַל יֹשְׁבֶיהָ מתפרש בשתי דרכים. רוב הפרשנים מסבירים כי משמעות המילה "על" בהקשר זה היא "עם", כלומר הארץ תהפוך לשממה יחד עם האנשים היושבים בה [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים את המילה במובן של סיבה: הארץ תיחרב בגלל ובעבור יושביה, שכן עוון האנשים הוא שמביא את הפורענות על האדמה [מלבי"ם].
הסיבה לאותה שממה מוגדרת במילים מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם. החורבן הוא גמול ישיר, תוצאה ופועל יוצא של מעשיהם [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הפרשנים מסכימים כי החטא המרכזי שבגינו נענשים יושבי הארץ הוא הרעה הגדולה שהם עשו לעם ישראל לאורך השנים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד].