מיכה, פרק ז׳, פסוק כ׳

ה' מתבקש להקים את עם ישראל מעפר הגלות ולהמשיך לקיים את הבטחותיו ההיסטוריות על סמך זכות האבות. ההבטחה הראשונית ניתנה בתור חֶסֶד לְאַבְרָהָם ללא התחייבות מוקדמת, אך קיומה עבור נכדו נחשב לעמידה בנאמנות ולכן מוגדר בתור אֱמֶת לְיַעֲקֹב. קיום אמת זו ליעקב, שהוא אבי האומה הבלעדי שכל בניו שייכים לעם ישראל, מהווה גם גמול ישיר על החסד של אברהם שהיה הראשון לכרות ברית עם ה'. אף שיצחק אינו מוזכר בשמו, הוא נכלל במילים אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ, המאגדות את שלושת האבות יחד. שבועה זו שניתנה מִימֵי קֶדֶם, כלומר בעבר הרחוק, מכוונת לזכות עקידת יצחק שבעקבותיה נשבע ה' להמשיך להעניק עזרה וחסד לזרעם.