תפילת ההודיה לה' נפתחת בהכרה כי מִי אֵל כָּמוֹךָ, קריאה המבטאת את סבלנותו העצומה לקיים את האדם גם כשהוא משתמש בכוח החיים כדי לחטוא נגדו. סליחתו של ה' מתבטאת בכך שהוא נֹשֵׂא עָוֺן, כלומר סובל וכובש את החטא כדי לדחות את העונש, וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע כשהוא מתעלם ממנו לחלוטין כאילו לא ראה אותו כלל. מחילה זו מוענקת לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, עם ישראל שישרוד את הגלות וקשור אליו בקשר הדוק ומשפחתי. גם בעת כעס, ה' לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ ואינו אוחז בזעמו לנצח, שכן כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא ורצונו הטבעי הוא להשפיע רחמים. יתרה מכך, ה' מוחל לעמו מידה כנגד מידה, משום שהם עצמם נוהגים לסלוח זה לזה וחפצים תמיד בעשיית חסד.
מיכה, פרק ז׳, פסוק י״ח
מִי־אֵ֣ל כָּמ֗וֹךָ נֹשֵׂ֤א עָוֺן֙ וְעֹבֵ֣ר עַל־פֶּ֔שַׁע לִשְׁאֵרִ֖ית נַחֲלָת֑וֹ לֹֽא־הֶחֱזִ֤יק לָעַד֙ אַפּ֔וֹ כִּֽי־חָפֵ֥ץ חֶ֖סֶד הֽוּא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.