תארו לעצמכם שחבר עושה לכם משהו לא נעים, ובמקום לכעוס עליו, אתם ממשיכים לעזור לו. נשמע קשה, נכון? הנביא מתפעל מהיכולת המיוחדת של ה' לסלוח, וקורא מִי אֵל כָּמוֹךָ. הגדולה של ה' מתבטאת בסבלנות העצומה שלו. גם כשאדם משתמש בכוח שה' נתן לו כדי לעשות מעשים לא טובים, ה' לא מפסיק לתת לו חיים באותו רגע, אלא ממשיך לקיים אותו.
ה' סולח לנו בשתי דרכים מיוחדות. קודם כל, הוא נֹשֵׂא עָוֺן, כלומר הוא כובש את הכעס ודוחה את העונש. בנוסף, הוא וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע, שזה אומר שהוא פשוט מתעלם מהמעשה, ממש כאילו הוא לא ראה אותו בכלל. וכשאנחנו מתחרטים וחוזרים בתשובה, ה' בעצמו מנקה אותנו. הסליחה הזו מיועדת לעם ישראל, שנקראים לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ, כי יש בינינו לבין ה' קשר קרוב ופנימי, ממש כמו משפחה.
אפילו כשכבר יש כעס על מעשים לא טובים, ה' לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ. הוא לא אוחז ושומר את הכעס לתמיד, אלא מתחשב בקושי ובסבל שעם ישראל כבר עבר. למה ה' כל כך ממהר לסלוח? כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. הרצון הטבעי של ה' הוא לעשות טוב. יש כאן גם כלל חשוב: בגלל שאנשים בעם ישראל רגילים לסלוח אחד לשני ולא לשמור כעס בלב, כך גם ה' מתנהג אלינו וסולח לנו. המילה חפץ מלמדת אותנו עוד דבר מקסים, גם אם אדם מאוד רוצה לעשות חסד אבל אין לו אפשרות לעזור באותו רגע, ה' מחשיב את הרצון הטוב שלו כאילו הוא עשה חסד באמת.