פורענות ה' על אויביו מתרחשת באופן מוחלט ופתאומי, תוך שימוש בדימויים של טבע בוער ואובדן חושים. רוב הפרשנים מסכימים כי הנבואה מכוונת כלפי ממלכת אשור, שניסתה להשחית את יהודה והגלתה את ישראל, וכעת עומדת בפני חורבנה שלה.
הנביא פותח בדימוי סִירִים סְבֻכִים, כלומר קוצים הנאחזים ונקלעים זה בזה. דימוי זה מתפרש בשני אופנים משלימים: מצד אחד, הקוצים המסובכים והמושרשים בחוזקה מסמלים את האויבים כשהם בשיא כוחם, מאוחדים באגודה אחת ונדמים כבלתי מנוצחים [רש"י, מצודת דוד]. מצד שני, דווקא משום שהקוצים סבוכים כל כך עד שאי אפשר להפרידם או לעקור אותם ביד, הדרך היחידה לטפל בהם היא לשרוף אותם יחד במקומם [רד"ק].
לצד דימוי הקוצים, האויבים מתוארים במצב של וּכְסׇבְאָם סְבוּאִים – אנשים השותים משקאות משכרים. גם כאן עולה תמונה כפולה מתוך דברי הפרשנים. הגישה המרכזית היא שהמכה תיפול על האויבים בפתאומיות, בעודם שאננים, חוגגים ושקועים במשתה [רש"י, אבן עזרא, מצודת דוד]. בנוסף, השכרות ממחישה חוסר אונים מוחלט; בדומה לשיכורים הנופלים ארצה ואינם מסוגלים לקום ממקומם, כך לאויבים לא יהיה כל כוח לעמוד ולהילחם מול מבקשי רעתם [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
סופם של האויבים הוא כי אֻכְּלוּ, כלומר יישרפו, כְּקַשׁ יָבֵשׁ מָלֵא. המילה מָלֵא מתארת תבואה או קש שנשלם בישולם וגידולם, והם התייבשו לחלוטין [רש"י, מצודות, מלבי"ם, אברבנאל]. כשם שקש יבש נשרף בקלות, במהירות ואינו מותיר אחריו אפילו פחם [רד"ק], כך תהיה השמדתם מהירה ומוחלטת. למרות שהשיכורים רווים בנוזלים, חמימות השכרות שלהם בשילוב יובש הקוצים יגרמו להם להישרף יחדיו כהרף עין [אבן עזרא].
לעומת הפירוש המטפורי המקובל, יש המפרשים את הפסוק כתיאור היסטורי ומעשי של רגעי החורבן. לפי גישה זו, מלך אשור נתקף בבהלה וייאוש, ערך מדורה גדולה של קוצים כסוחים, ומתוך שכרות כבדה השליך את עצמו ואת בני ביתו אל תוך האש, וכך נשרפו כולם יחד כקש יבש [מלבי"ם]. ישנו גם פירוש חלופי למילה סִירִים הרואה בה לשון "הסרה", כלומר סילוקם של האויבים [רש"י].