גדולתו המוחלטת של ה' ושליטתו הבלתי מעורערת בבריאה כולה באות לידי ביטוי ביכולתו להכניע את איתני הטבע החזקים ביותר. כוחו ניכר הן במרחבי המים העצומים והן באזורי היבשה הפוריים ביותר, ואין מי שיכול לעמוד בפניו.
הפסוק פותח בתיאור שליטתו של ה' במים. המילה גוער מבטאת צעקת נזיפה, בדומה לאדון הגוער בעבדו [רד"ק, מצודת ציון]. ה' נוזף בים, שהיא בריאה עצומה, ומייבש אותו באמצעות רוחות סערה חזקות, כפי שעשה בקריעת ים סוף [רד"ק, אברבנאל]. באותו אופן הוא פועל גם כלפי מקורות מים קטנים יותר, כאשר וכל הנהרות החריב, בין אם על ידי שינוי הטבע כפי שאירע בנהר הירדן, ובין אם בדרך טבעית של עצירת גשמים [רד"ק]. ישנה הבחנה בעוצמת הפעולה: הייבוש של הים (ויבשהו) מבטא דרגת חורבן מוחלטת וקשה יותר מאשר החרבת הנהרות (החריב) [מלבי"ם].
לצד הפירוש המילולי, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי תיאור ייבוש המים משמש משל למלכי האומות ולהמון העמים. הים והנהרות מסמלים את הגויים ועובדי העבודה הזרה. המסר הוא שאם ה' מסוגל להפוך את חוקי הטבע ולייבש את הים, קל וחומר שהוא יכול להשליט אומה באומה ולהשחיתה [רד"ק, רש"י]. באופן ספציפי, ייבוש המים רומז להכרתת השרים מנינוה [מצודת דוד], או לנבואה על כך שה' עתיד להמליך את נבוכדנצר מלך בבל ולהחריב באמצעות מלחמה את האימפריה האשורית [רש"י].
ייבוש מקורות המים ועצירת הגשמים, או לחלופין סערות עזות וברד, מובילים ישירות לפגיעה קשה ביבשה, כאשר אומלל בשן וכרמל. המילה אומלל משמעותה כריתה, קמילה והתייבשות [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הבשן והכרמל, הידועים כאזורי מרעה שופעים, פוריים ומיוערים, מאבדים את כל תבואתם וצמחייתם [אבן עזרא, רד"ק, מלבי"ם]. הפגיעה מגיעה גם אל פרח לבנון, אזור יער העשיר במים, שפרחיו ועציו מתייבשים ונקטפים ברוח החזקה [אברבנאל, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
גם בחלק זה של הפסוק, הפרשנים רואים רובד סמלי. הבשן, הכרמל והלבנון מייצגים את מושבותיהם של האנשים הטובים והעשירים, וקמילתם מסמלת את אובדן בעלי העושר ואת סיום תקופת הצלחתם [רש"י, מצודת דוד]. מזווית שונה וייחודית, ישנו פירוש של חכמי ישראל הרואה במילים ופרח לבנון אומלל רמז לבית המקדש. לפי מסורת זו, שלמה המלך נטע בהיכל המקדש אילנות ומיני פירות עשויים זהב, וברגע שנכנסו הגויים להיכל, אותם פירות זהב התייבשו וקמלו [רש"י].