הנבואה מבשרת על שחרור קרוב מעולו של שלטון זר, תוך שימוש בדימויים מעולם החקלאות המתארים שחרור של בהמת עבודה ממשאה. המילה ועתה מצביעה על כך שהישועה תתרחש בזמן קרוב [מצודת דוד], ויש המשייכים את כתיבת הדברים לתקופת המלך חזקיהו [אבן עזרא].
הפסוק בנוי בתבנית של כפל עניין במילים שונות, כאשר שני חלקי הפסוק מבטאים את אותו הרעיון של הסרת השעבוד באמצעות כינויים שונים [רד"ק]. ה׳ מבטיח אשבור את מטהו, כלומר את בדי ומוטות העול של אשור, אשר מסמלים את המשא הכבד של המיסים והעבדות [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. במקביל, ה׳ מצהיר כי ומוסרותיך אנתק, כלומר אקרע ואעקור ממקומן את רצועות העור הקושרות את העול. מוסרות אלו מייצגות את הפחד והכבילה מפני גדודי צבא אשור [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בקרב הפרשנים קיימת מחלוקת למי פונה ה׳ בפסוק זה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדברים מופנים אל הנביא כנציגו של עם ישראל. לפי פירוש זה, ה׳ מבטיח לישראל כי עולו של מלך אשור יישבר מעליהם והם לא יהיו מוכנעים לו עוד. מנגד, יש הסבורים כי ה׳ פונה בפסוק זה דווקא למלך אשור ולעיר נינוה. לפי תפיסה זו, שבירת המוט וניתוק המוסרות משמעותם הפסקת שלטונה של נינוה על כלל הממלכות שהיו תחת שליטתה, ואובדן הכוח של האימפריה האשורית כולה [אברבנאל].