התגלות כוחו העצום של ה' מזעזעת את יסודות הבריאה ואת מנהיגי אומות העולם, ודבר אינו יכול לעמוד בפניו.
הפרשנים מציגים שתי זוויות מרכזיות להבנת חציו הראשון של הפסוק. במישור הפיזי, הָרִים רָעֲשׁוּ מתאר רעידת אדמה אדירה. כאשר ה' מתגלה, אפילו ההרים העצומים המשמשים כעמודי הארץ מזדעזעים ממקומם, והרעש מתפשט גם אל הגְּבָעוֹת הקטנות יותר, אשר הִתְמֹגָגוּ – כלומר, נמסו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. ייתכן אף שהדבר נגרם כתוצאה משטפונות מים עזים החודרים לאדמה ומפוררים אותה [אברבנאל]. במישור הסמלי, ההרים והגבעות משמשים כדימוי למלכים, לשרים ולמדינות החזקות של אומות כאשור ובבל, אשר רועדים מפחד ונמסים מאימת גזרתו של ה' [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].
בחציו השני של הפסוק, המילה וַתִּשָּׂא מעוררת מחלוקת פרשנית סביב משמעותה. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת מלשון שריפה או משאת עשן. לפי פירוש זה, וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו מתאר חורבן שבו הארץ נשרפת כליל באש חמתו של ה' והופכת לשממה שאינה מצמיחה דבר, בדומה למהפכת סדום ועמורה. מנגד, פרשנים אחרים מבינים את המילה כפשוטה, מלשון נשיאה והרמה. לפי גישה זו, הארץ מתנשאת ומתרוממת ממקומה, אם מתוך אימה או כמי שקם ביראה לפני מלך גדול. תנועה זו של האדמה היא כה עזה, עד שהיא משליכה מעליה את יושביה [ר' מרינוס באבן עזרא, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
הזעזוע מקיף לא רק את פני האדמה אלא גם את התֵּבֵל, מונח המציין ספציפית את החלקים המיושבים בבני אדם [מצודת דוד, מלבי"ם], וממחיש את הכיליון והרעדה האוחזים בעולם כולו מול גבורת ה'.