הנהגתו של ה' בעולם משלבת בין סבלנות אינסופית לבין דין מוחלט ובלתי מתפשר, כאשר איתני הטבע משמשים ככלי שרת בידיו.
התואר אֶרֶךְ אַפַּיִם מלמד על מידתו של ה' להמתין, לסבול את החטאים ולא למהר להעניש את הרשעים [ביאור שטיינזלץ, רד"ק]. תכונה זו קשורה באופן ישיר לכך שה' הוא וּגְדָל כֹּחַ. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שכוחו הגדול של ה' מתבטא דווקא ביכולתו למשול בכעסו ולעכב את נקמתו. בניגוד לבשר ודם, שעשוי לדחות את נקמתו מתוך חולשה או מחשש שמא בעתיד לא יהיה בידו הכוח להשיב מלחמה, כוחו של ה' הוא נצחי ומוחלט. לכן, אף על פי שהיכולת בידו להיפרע מן הרשעים בכל רגע נתון, הוא יכול להרשות לעצמו להאריך אף [מלבי"ם, רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא].
עם זאת, ההמתנה אינה בבחינת ויתור, שכן וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה. ה' אינו מנקה את החוטאים באופן סופי ואינו מוותר על עונשם לחלוטין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הוא ממתין לשעת הכושר או עד שתתמלא סאת חטאיהם, ולבסוף מביא עליהם את הדין, כפי שעשה למלכי אשור ולנינוה [רד"ק, מלבי"ם].
כאשר מגיעה שעת הנקמה, הופעתו של ה' מתרחשת בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה, מונחים המתארים רוחות עזות וחזקות [מצודת ציון]. חלק מן הפרשנים רואים בכך דימוי למהירות העצומה ולפתאומיות שבהן יורדות הגזירות על האויבים [רד"ק, אבן עזרא, מצודת דוד]. מנגד, יש המפרשים כי הסופה והסערה אינן רק משל, אלא שליחיו של ה' ממש, המעוררים את יסודות הטבע כדי להחריב את הרשעים, בדומה לאופן שבו פעל בים סוף ובדור המבול [רש"י, מלבי"ם].
הדימוי נחתם במילים וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו. ה' מדומה לגיבור מלחמה הרץ במהירות ומעלה תחת רגליו עפר דק, שהוא האֲבַק, אלא שאצל ה' האבק הזה הוא העננים שבשמיים [ביאור שטיינזלץ, מצודת ציון]. ענן זה מסמל את המהירות שבה מגיעות הגזירות מן השמיים [אבן עזרא], וכן את החושך והאפלה שנופלים על האויבים בעת העונש [רד"ק, מצודת דוד]. בנוסף, הענן עצמו משמש ככלי נוסף בדרכי הנקמה של ה', בין אם כעמוד הענן שהכה במצרים [רש"י], ובין אם כמייצג את יסוד המים המצטרף לרוח הסערה כדי להביא שטפונות הרסניים על הרשעים [מלבי"ם].