קרה לכם פעם ששמעתם בשורה כל כך עצובה, עד שהרגשתם שאתם פשוט חייבים להתיישב כי הרגליים שלכם חלשות? זה בדיוק מה שקרה לנחמיה כשהוא שמע את החדשות הקשות על מה שקורה לעם ישראל. הוא הרגיש צער עמוק כל כך והזדהה לחלוטין עם הכאב שלהם, עד שהתגובה הראשונה שלו הייתה ישבתי. הוא פשוט התיישב על הארץ מרוב תדהמה וזעזוע, ממש כמו אדם שיושב ומתאבל. העצב שלו לא עבר מהר. הוא בכה והתאבל במשך ימים, כלומר לא רק יום אחד, אלא תקופה של כמה ימים רצופים. בזמן הזה הוא גם היה צם. הוא נמנע מאוכל ושתייה כדי להתרכז לגמרי בתפילה שלו לפני ה׳, וכך הוא הראה עד כמה כואב לו בלב ובגוף על המצב של העם.
נחמיה, פרק א׳, פסוק ד׳
וַיְהִ֞י כְּשׇׁמְעִ֣י ׀ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃
נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.