למשמע הבשורות נחמיה מבטא הזדהות עמוקה ומשתתף באופן מלא בצערם של ישראל. תגובתו הראשונית מבוטאת במילה יָשַׁבְתִּי, המעידה על תדהמה וזעזוע, ויש המפרשים אותה כישיבה ממשית על הארץ כמנהג האבלים. תקופת האבל והבכי נמשכה יָמִים, כלומר פרק זמן של מספר ימים ולא יום אחד בלבד. במהלך ימים אלו הוא היה צָם, מתוך עינוי הגוף והנפש, כחלק בלתי נפרד מתפילתו לפני ה'.
נחמיה, פרק א׳, פסוק ד׳
וַיְהִ֞י כְּשׇׁמְעִ֣י ׀ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה יָשַׁ֙בְתִּי֙ וָֽאֶבְכֶּ֔ה וָאֶתְאַבְּלָ֖ה יָמִ֑ים וָֽאֱהִ֥י צָם֙ וּמִתְפַּלֵּ֔ל לִפְנֵ֖י אֱלֹהֵ֥י הַשָּׁמָֽיִם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.