נחמיה פותח את פנייתו אל ה' בלשון של בקשה ותחינה באומרו וָאֹמַר אָנָּא, כהקדמה לבקשת רחמים על מצבם של ישראל. הוא מכנה את ה' הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, אך נמנע מלהשתמש בתואר "הגיבור", משום שגבורת ה' אינה גלויה לעין כאשר העם נתון בשבי ובית המקדש חרב. בהמשך דבריו הוא פונה אל ה' כמי שהוא שֹׁמֵר הַבְּרִית, המקפיד לשמור ולשלם את הגמול הטוב שהבטיח.
נחמיה, פרק א׳, פסוק ה׳
וָאֹמַ֗ר אָֽנָּ֤א יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם הָאֵ֥ל הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָ֑א שֹׁמֵ֤ר הַבְּרִית֙ וָחֶ֔סֶד לְאֹהֲבָ֖יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מִצְוֺתָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.