תארו לעצמכם שאתם שואלים לשלומם של חברים רחוקים, ומקווים לשמוע בשורות טובות, אבל במקום זאת מקבלים תשובה עצובה. זה בדיוק מה שקורה לנחמיה. האנשים שמגיעים מירושלים עונים לו בצורה מסודרת: קודם כל הם מספרים לו על מצב העם, ולאחר מכן על מצב העיר.
הם מספרים שהַנִּשְׁאָרִים, היהודים שנשארו לגור באזור ירושלים, נמצאים במצב קשה של עוני. העמים השכנים מציקים להם, לוקחים להם דברים וצוחקים עליהם. לאחר מכן, הם מתארים את מצבה של העיר עצמה. חומת העיר מְפֹרָצֶת, כלומר שבורה והרוסה, והשערים שלה נִצְּתוּ, שזה אומר שהם נשרפו באש.
למה החומות נראו כך? מסתבר שהן נותרו הרוסות ושרופות עוד מזמן חורבן הבית הראשון. כאשר היהודים חזרו לארץ ישראל, הם קיבלו רשות לבנות רק את בית המקדש של ה', ולכן לא יכלו לבנות מחדש את חומות העיר כדי להגן על עצמם.