בתפילתו מבקש נחמיה מה' זכר נא את הדבר והתנאי אשר צוית את משה, המציג קשר של סיבה ותוצאה בין מעשי העם לעונשם. הוא מזכיר כי אם אתם תמעלו, כלומר תבגדו ותפשעו במצוות שהופקדו בידיכם כפיקדון, התוצאה תהיה גלות. בתגובה לבגידה זו אומר ה' כי אני אפיץ אתכם בעמים ואפזר אתכם בין האומות, כמעין לקיחת ארץ ישראל כמשכון על החוב הרוחני שנוצר בעקבות החטאים. עם זאת, עצם הציווי נועד ללמד כי האזהרה כוללת גם פתח לתשובה, שכן ברגע שהעם ישלם את חובו הרוחני, ה' יחזיר לו את המשכון וישיבו בחזרה לארצו.
נחמיה, פרק א׳, פסוק ח׳
זְכׇר־נָא֙ אֶת־הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר צִוִּ֛יתָ אֶת־מֹשֶׁ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֣ם תִּמְעָ֔לוּ אֲנִ֕י אָפִ֥יץ אֶתְכֶ֖ם בָּעַמִּֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.