השומעים מסכימים לדרישתו של נחמיה ומתחייבים בהכרזה נשיב להחזיר את השדות והרכוש שלקחו. הם מוסיפים ומהם לא נבקש, כלומר שלא ידרשו עוד את פירעון החובות והריבית, ומדגישים את רצינות כוונתם באמירה הכפולה כן נעשה כאשר אתה אומר. לאחר מכן נחמיה פועל ואקרא את הכהנים ואשביעם, כדי להעביר את העם שבועה חמורה באמצעות הכוהנים הממונים על כך, ויש המסבירים שהשביע גם את הכוהנים עצמם שיוותרו על חובותיהם. מטרת השבועה לעשות כדבר הזה היא לקבע את ההתחייבות באופן בלתי הפיך, כדי למנוע מהמלווים לטעון בעתיד שהסכימו למחול על החובות רק מתוך בושה מנחמיה ולא מרצון חופשי.
נחמיה, פרק ה׳, פסוק י״ב
וַיֹּאמְר֣וּ נָשִׁ֗יב וּמֵהֶם֙ לֹ֣א נְבַקֵּ֔שׁ כֵּ֣ן נַעֲשֶׂ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר אַתָּ֣ה אוֹמֵ֑ר וָאֶקְרָא֙ אֶת־הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וָֽאַשְׁבִּיעֵ֔ם לַעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.