נחמיה מוכיח את עשירי העם על ניצול אחיהם העניים בשנת השמיטה, ומכריז וָאוֹמַר לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים, שכן מעשה זה מנוגד לתורה, רע בעיני ה' ופוגע בעם עצמו. הוא דורש מהם כי בְּיִרְאַת אֱלֹהֵינוּ תֵּלֵכוּ, כלומר תתנהלו כראוי, כדי להינצל מֵחֶרְפַּת הַגּוֹיִם אוֹיְבֵינוּ. התנהגות מוסרית ושחרור העבדים יגרמו לה' להסיר את חרפתם ולשחרר אותם משעבוד לאומות העולם. עם זאת, נחמיה מוסיף תוכחה ולפיה גם אם אינם יראים מה' באמת, עליהם לפחות לנהוג כך כלפי חוץ כדי שהגויים לא ילעגו להם על שעבוד אחיהם ועל ביזוי אמונתם.
נחמיה, פרק ה׳, פסוק ט׳
(ויאמר) [וָאוֹמַ֕ר] לֹא־ט֥וֹב הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם עֹשִׂ֑ים הֲל֞וֹא בְּיִרְאַ֤ת אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ תֵּלֵ֔כוּ מֵחֶרְפַּ֖ת הַגּוֹיִ֥ם אוֹיְבֵֽינוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.