נחמיה, פרק ה׳, פסוק י״ד

כטובה נוספת לעם ישראל ומתוך רצון להקל על העשירים והעניים כאחד, נחמיה נמנע מלנצל את ההטבות הכלכליות שהגיעו לו מתוקף שלטונו. גַּם מיום אֲשֶׁר־צִוָּה אוֹתִי המלך להתמנות למושל, תפקיד שמשמעותו שר או הפחה שלהם, כלומר פֶּחָם, הוא לא השתמש בזכויותיו במשך שָׁנִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. החל מִשְּׁנַת עֶשְׂרִים למלכות דריווש בה עלה נחמיה מבבל, אֲנִי וְאַחַי, שהם חבריו ומלוויו הסרים למשמעתו, בחרו שלא לקחת מהעם דבר. הם ויתרו על לֶחֶם הַפֶּחָה, שהוא המזון והמסים שהעם חויב להעביר למושל לצרכיו הקיומיים. בהצהרתו לֹא אָכַלְתִּי מבהיר נחמיה כי אף שהיה זכאי לתשלומים אלו רשמית, הוא ואנשיו ויתרו עליהם לחלוטין כדי להקל מעל העם את העול הכלכלי.