נחמיה, פרק ה׳, פסוק י״ז

נחמיה נשא על עצמו עול כלכלי כבד ומימן מכיסו הפרטי סעודות המוניות מדי יום, מבלי להטיל את המעמסה על הציבור. קבוצת סועדים קבועה אחת מנתה מֵאָה וַחֲמִשִּׁים אִישׁ, והורכבה מהַיְּהוּדִים בני העם ומהַסְּגָנִים, שהיו שרים ופקידי מלך. מלבדם סעדו אצלו גם הַבָּאִים אֵלֵינוּ מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־סְבִיבֹתֵינוּ, שהיו גרים שעזבו את האלילות והצטרפו לעם ישראל, או יהודים שהגיעו מבין הגויים במיוחד כדי לעזור בעבודות. כל האנשים הללו אכלו תמיד עַל־שֻׁלְחָנִי, כלומר על חשבונו של נחמיה, שסיפק להם בשר ויין בשפע עצום. למרות ההוצאות הכבדות, נחמיה סירב לדרוש את קצבת המזון והמיסים שהגיעו לו כדין מתוקף תפקידו כפחה.