במדבר, פרק י״ב, פסוק ג׳

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה היה אדם סבלן ושפל רוח, אשר היה מודע היטב לגדולתו אך ייחס את כל מעלותיו לה'. הכתוב מדגיש כי הוא היה עָנָו מְאֹד, שכן במידה זו התרחק מכל שמץ של גאווה, ביטל את רצונו לחלוטין וראה כל אדם אחר כחשוב ממנו. ענוותנותו היא שמנעה ממנו להשיב לביקורת של אחיו, משום שכדי להתגונן היה עליו להצהיר על דרגתו הנבואית העליונה, דבר שאדם עניו אינו מסוגל לעשות. הוא היה שפל רוח מִכֹּל הָאָדָם בדורו ואולי אף יותר מהאבות, ובהשוואה לכל שוכני הארץ אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה, לרבות האנשים העניים והשפלים ביותר, משה החשיב את עצמו פחות מכולם.